החלטה בתיק ת"ט 13530-05-10

בפניי התנגדות לביצוע שני שטרות חוב, שהגישה המשיבה לביצוע נגד המבקשות: הגב' יעל בן צבי כהן (להלן: " המבקשת"), והחברה לה היתה ערבה, עפרה צמחי מים בע"מ (להלן: " החברה").

החברה התקשרה עם המשיבה בהסכמים לגבי שני כלי רכב: האחד מסוג דייהטסו סיריון והשני מסוג סאניאנג מוסו. השטרות ניתנו בגדרי עסקת השכרת רכב מימונית בין הצדדים. העסקה הסתיימה, כאשר החברה החזירה את הרכבים לפני תום תקופת החוזה.

המבקשת הצהירה כי היא מנהלת החברה ובעלת המניות היחידה בה, עוד הצהירה כי הטענות מועלות בשמה ובשם החברה.

המבקשות העלו מספר טענות, וטענו כי אינן חייבות למשיבה דבר בגין אף אחד מהסעיפים בגינם הוגשו השטרות לביצוע.

טענות המבקשות

1. מחיקה על הסף. המבקשות טענו כי דין הבקשה לפחות בחלקה, לגבי אחד השטרות, להמחק, נוכח העובדה כי השטר שהוגש לגבי רכב הדיהטסו סיריון הוגש לביצוע בעודו ריק במקום במיועד לסכום השטר.
2. תניות מקפחות בחוזה אחיד. המבקשות התגוננו בטענה כי אינן חייבות למשיבה תשלום כלשהוא בגין פיצוי מוסכם כפי שנתבע על ידה, מאחר וסעיף הפיצוי המוסכם בחוזה השכירות שבין הצדדים הינו תנאי מקפח בחוזה אחיד. לטענת המבקשות ההסכם כולל תנאים מקפחים, מאחר והוראותיו רובן ככולן הוראות המיטיבות עם המשיבה, חורגות מהסביר, מנוגדות לתקנת הציבור, לוקות בשרירות יתר ומקפחות בעליל. כן דרישת המשיבה לפיצוי גבוה משווי הרכב שזו דרישה בלתי סבירה ונועדה להגן על אינטרס המשיבה מעבר לראוי בנסיבות העניין. סכום הפיצוי הנדרש הינו סכום לא סביר ולא הוגן בצורה קיצונית, ועל כן הסעיף הדן בסכום הפיצוי על פי חוזה השכירות הינו תנאי מקפח. מנגד טוען ב"כ המשיבה כי יש לדחות את טענות המבקשות כי מדובר בתנאי מקפח בהסכם אחיד שדינו להתבטל מהטעמים הבאים: ראשית, במסגרת סעיף 13.3.6 להסכם שכירות תפעולית (מסגרת), מכוחו נחתמו עסקאות השכירות, המבקשת הצהירה ואישרה כי מדובר בסכום הגיוני וסביר ביחס לנזק שניתן לצפותו מראש בעת כריתת ההסכם, כתוצאה מסתברת של הפסקת ההסכם בטרם תום תקופת השכירות, בהתחשב במהות העסקה, שוויה, תקופתה והיקפה ובהתחשב בכך כי דמי השכירות לתקופות קצרות הינם גבוהים משמעותית מגובה דמי השכירות שנקבע בהתאם לתקופת השכירות המלאה הנקובה בהסכם השכירות. שנית, המשיבה טוענת כי בהתאם לכל קנה מידה, מדובר בפיצוי סביר בהחלט שאינו עונה להגדרת תנאי מקפח בחוזה אחיד. לראיה, בית משפט נכבד זה, קבע לא אחת כי תניות המשיבה בהסכמי השכירות, לרבות תנית החיוב בפיצוי המוסכם, הינן תניות מסחריות סבירות שאיש לא כפה אותן על השוכר ואינן מהוות תנאי מקפח בחוזה אחיד. ב"כ המשיבה הפנה לדברים שנקבעו בפסק הדין ת.א. (שלום חיפה) 12959/03 דראל רם בע"מ נ' לזרח, עמ' 6-7 לפסק דינו של כב' השופט וגנר.
3. טענה שבעל פה כנגד מסמכים שבכתב. המבקשות טוענות כי מאז החלה התקשרותה עם המשיבה, אשת הקשר איתה היתה הגב' שירלי קורן, אשר זו האחרונה הוליכה אותן שולל והטעתה אותן, באומרה כי באם יחזיקו ברכבים תקופה העולה על 6 חודשים, לא יחוייבו בעלויות נוספות באם ירצו לסיים את ההתקשרות, וכי לא תאכף הוראת החוזה בעניין החריגה ממכסת הקילומטרים. לתמיכת טענותיה, הציגה המבקשת התקשרויות קודמות עם המשיבה, כדוגמת רכב רנו קנגו, וכן פיג'ו 206. המשיבה טענה מנגד כי בכל סיום התקשרות מוקדמת חלים אותם תנאים, ולראייה במהלך החקירה הנגדית נשאלה המבקשת אודות מסמך סיום ההתקשרות של רכב הרנו קנגו, והעמסת החוב בגינו על ההתחייבות החדשה של רכב הסאן-יאנג.
4. טענות קיזוז. המבקשת טוענת לקיזוז בין הוצאות שהוציאה, הקשורות גם הן להסכמי שכירות עם המשיבה, בגין ליקויים ברכבים שנשכרו מאת המשיבה ולא נמסרו לגביהם כל הפרטים המדוייקים. מאידך טוענת המשיבה, כי לגבי רכב המזדה הוא נבדק במוסך מורשה ואף הוצע למבקשת להחזירו עכשיו, במקום רכב הסאן-יאנג ובכך לחסוך עלויות, ולגבי תיקון הטנדר אקטיון טוענת המשיבה כי הרכב היה חדש והמבקשת התרשלה בטיפולו והאחריות לרכב היא בידי היבואן.
5. חיוב בגין חוסרים ונזקים. המבקשת טוענת שהיא לא צריכה לשלם בעבור רכיב זה, המשיבה מצידה טוענת כי סעיפים 3.4 ו- 3.5 בהסכם השכירות פוטרים אותה מאחריות הנזקים ומעבירים את נטל התיקון למבקשת.
6. תשלומים שהמשיכו להיות משולמים. לטענת המבקשות הן המשיכו לשלם תשלומים בעבור שני כלי הרכב, ברכב הסיריון שהוחזר ב-06/09 תשלומים עד 03/10 בסך 1,300 ש"ח כל תשלום, לגבי הסאן-יאנג, הוחזר ב 11/09 וגם בגינו המשיכו להשתלם תשלומים בסך 2,240 ש"ח עד 03/10. לגבי עניין זה לא נשאלה המשיבה ודבריה לא נסתרו בחקירה הנגדית.

ההכרעה בבקשה תעשה לאור ההלכות שנקבעו בפסיקה בהליך סדר דין מקוצר. אנו נמצאים בשלב מקדמי של התנגדות לביצוע שטר, שהוא כבקשת רשות להתגונן, וכדברי כב' השופט אורי גורן בספרו " סוגיות בסדר דין אזרחי", (מהדורה שביעית), בעמוד 311: "בדיון בבקשת רשות להתגונן, ביהמ"ש אינו צריך להשתכנע שהטענות בתצהירו של המבקש נכונות הן; עליו לצאת מן ההנחה, שיש אמת בדברים ואין לו צורך לבחון את מהימנותם" ע"א 356/85 משה מגן נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מא(3) 319, 321ז. זאת ועוד, נטל ההוכחה בעניין אמיתות החתימה מוטל על כתפי המשיבה, ועל כן אין לקבוע כעת לפי החקירה הנגדית, כי אין למבקשים סיכוי להצליח בטענתם.

דיון בטענות המבקשות

1.         מחיקה על הסף

לטענת המבקשות השטר שהוגש לביצוע על רכב הדייהטסו הוגש ללא מילוי הסכום ומשכך דין התביעה להימחק. בעיוני בשטר החוב אני מוצאת כי ישנה התחייבות של המבקשת למקסימום תשלומים במקרה של הפרה נכון ליום חתימת ההסכם, יחד עם מצויין במפורש כי "סכום השטר לפרעון ייקבע במועד הגשת השטר לפרעון על פי התשלומים שלא נפרעו ו/או שטרם הגיע מועד פרעונם, המהווים סך של..." ברור לכל שאין בעיה לבצע את החישוב בהינתן כל הפרטים הרלוונטיים (כמו מועד ההתקשרות ותאריך הפרת ההסכם) ומכאן להגיע לחישוב גובה סכום השטר. סעיף 19 לפקודת השטרות [נוסח חדש] גם מתיר למשיבה למלא את הסכום לפי ההרשאה. עם פתיחת התיק בהוצל"פ, נכתב בבקשת הביצוע סכום השטר וצורף פירוט אופן חישובו. ממילא לא הוגש השטר לגביית מלוא סכומו, ואין למילוי סכומו המלא של השטר חשיבות להליך ולהקמת העילה.

הטענה לא מתקבלת כטענה למחיקה על הסף או למתן רשות להתגונן.

2.         תניות מקפחות בחוזה שכירות תפעולית

טענות המבקשות בבקשתה הינה בדבר נפקותן של תניות שונות בחוזה השכירות אשר לשיטתן מהוות תניות מקפחות בחוזה אחיד. החוק מגדיר "חוזה אחיד" כנוסח של חוזה שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש בידי צד אחד כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסוימים במספרם או בזהותם", סעיף 2 לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982 (להלן: " חוק החוזים האחידים"). נטל ההוכחה שהחוזה הוא בתחום הגדרתו של חוזה אחיד, מוטל על הטוען לכך ובמקרה שלפנינו, על המבקשות. לעניין זה ראה: ת.א.(שלום תל אביב יפו) 76579/00 עדאס יוסף נ' דורנט (1991) ישראל בע"מ, תקדין-שלום 2004 (1), 6783 .

במקרה דנן נראה בלי צל של ספק כי חוזה זה עונה להגדרה של חוזה אחיד, על כל המשמעויות הכרוכות בכך. "ראוי לציין שברוב המקרים די בעובדה כי החוזה מעוצב כטופס שבלוני של הספק, שיש למלא בו רק את הפרטים המיוחדים לעסקה הספציפית, כדי להעיד שמדובר בחוזה אחיד" ורדה לוסטהויז וטנה שפניץ, " חוזים אחידים", נבו הוצאה לאור, התשנ"ד-1994, עמ' 197.